דיסגרפיה – הבנה, אבחון וטיפול: מבט מקצועי על לקויות כתיבה
מאת ורד אדלר, מאבחנת דידקטית מוסמכת
מבוא: מהי דיסגרפיה
דיסגרפיה היא אחת ההפרעות הבולטות שמתגלות במסגרת הבית-ספרית, בעיקר בשלבי רכישת הכתיבה. בעבודתי כמאבחנת דידקטית אני פוגשת תלמידים רבים המתמודדים עם קשיים בכתיבה, המשפיעים על הישגים לימודיים וגם על תחושת המסוגלות והביטחון העצמי שלהם.
הקושי בכתיבה נובע מהפרעה בתפקוד מנגנוני התקשורת הלשונית בגוף – חיבור לא תקין בין המוח, מערכת העצבים והיד. לעיתים דיסגרפיה מופיעה כחלק מדיסלקציה, ולעיתים כלקות עצמאית.
מאפייני דיסגרפיה – סימנים מחשידים
- קשיים במוטוריקה עדינה
- אחיזה לא נכונה של העיפרון
- לחץ חזק או חלש מדי בכתיבה
- קושי בתיאום תנועה ובתכנון מרחבי
- ליקויים בזיכרון ובהבעה
- קושי להחזיק מידע תוך כדי כתיבה
- קושי להפיק רעיונות בכתב
- קושי בארגון הטקסט
- קשיי כתיבה
- כתב לא קריא, אותיות מעוותות
- חוסר אחידות בגודל האותיות ובריווח
- קושי בהעתקה
- קשיי קריאות וכתב
- לחץ חזק על העיפרון
- כתיבה איטית ומאומצת
- שגיאות כתיב תכופות
- ליקויים סנסוריים-חזותיים
- קושי בזיהוי צלילים דומים
- חוסר תיאום עין-יד
השלכות חינוכיות ורגשיות
- ירידה בהישגים לימודיים
- פגיעה בדימוי העצמי
- הימנעות מפעילויות כתיבה
- תיוג כעצלנים או חסרי מוטיבציה
גישות טיפול והתערבות מומלצות
- התאמות פיזיות וסביבתיות
- שולחן מותאם, מחזיקי עיפרון
- דפי כתיבה מודגשים
- תרגול מוטורי ממוקד
- תרגילי חיזוק ידיים ואצבעות
- שימוש בדפי תרגול גרפומוטוריים
- טכנולוגיה מסייעת
- מחשב או טאבלט
- תוכנות הקלדה ודיבור לטקסט
- הוראה מותאמת בכיתה
- זמן נוסף במבחנים
- הקלה בכמות הכתיבה
- אפשרות להבעה בעל פה
- הנחיית הורים ושיתוף פעולה חינוכי
- הדרכה לתרגול ביתי
- תיאום בין הורים, מורים ואנשי טיפול
סיכום – תפקידנו כמבוגרים מלווים
התמודדות עם דיסגרפיה דורשת:
- זיהוי מוקדם
- ראייה מערכתית
- גישה חיובית
- התאמה אישית
- סבלנות והתמדה
כתיבה היא אמצעי, לא מטרה. כאשר היא מהווה אתגר, עלינו לאפשר לילד לבטא את עצמו גם בדרכים אחרות. תפקידי כמאבחנת הוא לגשר בין צרכים לימודיים ליכולות האישיות של כל תלמיד, ולסייע לו להצליח בעולם האוריינות – גם מעבר לקשיים בכתיבה.
